תיק הוצל"פ
לשכת ההוצאה לפועל חדרה
|
12-04221-04-0
06/05/2013
|
בפני השופט:
הרשם יניב הלר
|
| - נגד - |
התובע:
הזוכה
|
הנתבע:
החייב
|
| החלטה |
תיק זה נפתח ביום 31.10.1996 לשם ביצועו של פסק דין לטובת הזוכה. מדובר בפסק דין ישראלי (תיק אזרחי 10732/88) שניתן ביום 25.02.1993 בבית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט רם סביר).
החוב בתיק נכון לשעה זו 975,756.08 ש"ח.
אין חולק כי החייב הוא תושב הרשות הפלשתינית. בעבר, החל משנת 1997, ניתנו במסגרת התיק החלטות שונות וצווים שונים, וביניהם צווי עיכוב יציאה מן הארץ כנגד החייב.
ביום 13.1.2005 העלה החייב לראשונה טענות נגד ביצועו של פסק הדין, בטענה שאינו תושב ישראל, ובשים לב למגוריו בכפר ריחן שב"אזור".
החלטת כבוד הרשם (כתוארו אז) אבישי קאופמן בעניין ניתנה ביום 20.04.2005. בהחלטה נאמר:
"
סעיף 3ב לחוק להארכת תקפן של תקנות-שעת-חירום (יהודה והשומרוןוחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז-1967 קובע כי: 'ראש ההוצאה לפועל, מוציא לפועל וכל מי שהוקנו לו סמכויות מכוח חיקוק שענינו הוצאה לפועל, מוסמך להפעיל את סמכויותיו מכוח חיקוק כאמור גם באזור נגד חייב ישראלי או רכושו לשם ביצוע פסק דין או שטר'.
מכאן כי סמכות ראש ההוצאה לפועל כיום בשטחים המוחזקים בידי צה"ל הינה לגבי מי שהינו אזרחי ישראלי בלבד".
מנימוק זה - דהיינו: העובדה שהחייב אינו ישראלי - מצא הרשם להורות על סגירת התיק.
בקשת הזוכה לפתוח שנית את התיק, שהוגשה ביום 04.09.2006, נדחתה בו ביום על ידי כבוד הרשם שמעון רומי, אשר נימק החלטתו כדלקמן:
"
איני מכהן כערכאת ערעור על החלטות ראשי הוצל"פ בכלל, ועל החלטתו של הרשם קאופמן מיום 31.08.2005 - בפרט".
בקשות זהות מיום 03.02.2010 ומיום 25.11.2010 נדחו אף הן על ידי הרשם רומי, מאותו הנימוק.
בין לבין ניסה הזוכה לפתוח תיק כנגד החייב בלשכת עפולה (תיק 09-01627-08-3), ושם ניתנה ביום 06.04.2009 החלטת כבוד הרשמת ג'מילה ג'בארין-כליפה, הדוחה את הבקשה לפתיחת התיק, ומפנה את
הזוכה להגיש בקשה לפתיחת תיק זה מחדש.
ביום 3.12.2012, הוריתי על פתיחתו מחדש של התיק.
ביום 25.3.2013 הוגשה בקשת החייב לסגירת התיק, ולאחר שהצדדים מצאו לנכון (בלא כל אישור מפורש ממני) להגיב זה לזה בכמה הודעות שונות, מצאתי ליתן החלטתי הסופית בעניין.
הלכה למעשה, מסתמכת ההחלטה מיום 20.4.2005 שעליה תולה החייב יהבו, על החוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז-1967 (אשר בינתיים תוקן שוב).
החוק האמור איננו מתייחס לביצועו של פסק דין ישראלי, שניתן בסמכות, בתחומי מדינת ישראל, ולמעשה בא להוסיף על סמכויות אלה (ראה סעיף 2 לחוק). ההחלטה הנזכרת לעיל התייחסה לבקשותיו של הזוכה להפעיל סמכויות אכיפה ביהודה ושומרון, ודומני כי זה היה הרקע העיקרי לה, בשים לב להחלטות שקדמו להחלטה האמורה, ומהן עולה כי החייב הגיש בקשות שונות, הנוגעות לביצוע פעולות בשטחי הרשות, בקשות שמן הסתם היה קושי ביישומן.
כעת עותר המבקש כסעד עיקרי להפעיל את "נוהל מניעת כניסה של חייבים משטחי המועצה הפלסטינית לישראל", באופן זה שייאסר על החייב להיכנס לישראל, כל עוד לא פרע חובו לזוכה.
עיינתי בטענותיו של החייב על חסרון כיס שבו הוא שרוי כביכול. טענות אלה עומדות כנגד טענות הזוכה כי החייב הוא בעל רכוש ומעמד, שימש כ"מוכתר" בכפרו, וחב חובות בגין עיסוקו, לפחות בעבר, בבניין.